הסיפור על ההינדיק

הנה סיפור חם מהתנור ממש כמו החלות של שישי, שהתרחש ממש השבוע באחת מקבוצות ההדרכה שזה עתה החלו.

"את הסיפור על ההינדיק אתן מכירות?" שאלתי את המשתתפות, בהמשך למקרה שהביאה אחת מהן

אחת או שתיים הכירו, היתר לא, אז סיפרתי את הסיפור שסיפר רבי נחמן מברסלב:

פעם אחת נפל בן מלך אחד לשגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא “הינדיק”,

וצריך הוא לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק,

וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו מזה, והיה המלך בצער גדול מזה,

עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו!

והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ”ל וגם כן גרר פרורים ועצמות.

ושאלו בן המלך: “מי אתה? ומה אתה עושה פה?” והשיב לו: “ומה אתה עושה פה?”

אמר לו: “אני הינדיק” אמר לו: “אני גם כן הינדיק!”.

וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.

ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כותנות.

ואמר החכם “ההינדיק” לבן המלך: “אתה חושב, שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבוש כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק! כי במקום אחד ראיתי הינדיקעס לבושים בכתנות”. ולבשו שניהם הכתונת.

ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם גם מכנסים. ואמר לו החכם גם כן: “אתה חושב שעם מכנסים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו'” עד שלבשו המכנסים, וכן את שאר הבגדים.

ואחר כך רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשלחן, ואמר לו: “אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אז כבר אינך הינדיק?! “אפשר לאכול וגם להיות הינדיק” ואכלו.

ואחר כך אמר לו: “אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השלחן!”.

וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

והנמשל מובן למבינים.

ר’ שמואל הורביץ, מעשיות ומשלים, ירושלים תרצ”ה, עמ’ סא.

ואיך זה שסיפרתי פתאום על ההינדיק?

בגלל שאחת המשתתפות הביאה את המקרה של נדב, ילד עם מוגבלות שכלית, קשיים בראיה ובשמיעה ואוטיזם.

נדב, מראשית השנה יושב בפינה בין שני ארונות מאחורי הדלת, מסרב לזוז משם או ללכת לפעילויות מחוץ לכיתה, וגם מסרב ללכת למרחב המוגן כשיש אזעקה

כולם מנסים לגרום לנדב לצאת מהפינה, לבוא, לשבת ליד השולחן, להיות בפעילות

ונדב לא זז, הוא לפעמים מחליף תנוחות, אבל אינו יוצא מהפינה בין שני הארונות שמאחורי הדלת.

ולמה סיפרתי דווקא את הסיפור על ההינדיק?

הוא זה סיפור יפה שאני אוהבת ואחד הרעיונות המובעים בו הוא, שכדי לעזור לאדם במצוקה להיות ברווחה ולהשתתף, אנחנו צריכים להגיע למקום בו נמצא האדם, לבוא אליו לעולמו, וללמוד ביחד איתו איך יוכל לקבל מענה לצרכיו,

ואחר כך באלו תנאים יוכל להשתתף איתנו בעולם.

כדי לעשות זאת עלינו "להתפשט מבגדינו" – שמשמעו בעיני הוא להוריד את התפיסות, השיפוטיות ואת הרעיונות שלנו למה "צריך", ולהתמקד רק באדם, בלי שום דאגה לשליטה שלנו בו, לנימוסים, ל"מה יגידו" ודברים מהסוג הזה.

"מה זה בדיוק אומר שאנחנו אמורים לעשות?" שאלה דלית, שהביאה את המקרה,

התחלנו ממקום שבו נדב יושב, תיכננו שם פינת החזקה נעימה וחיננית.

ראינו איך לקרב ולהנגיש את הפעילויות אל נדב:

איך להגיש לו את החמגשית של הצהריים על השולחן הקטן שיהיה לידו

ואיך ללכת לחקור את משפחתו ומחנכי העבר שלו לגבי מה משמח אותו, מה עוזר, במה הוא השתתף ובאילו תנאים

בשבועות הקרובים, סביבתו של נדב תתפשט מתפיסותיה הקודמות, תגיע לפינה שבין שני הארונות ותכין מקום חדש, נאה, נעים, מחבק, מקום שבו יש עוד אנשים,

מקום שבו נדב לא לבד,

שוב ושוב יגיעו האנשים של נדב אל "מתחת לשולחן" ויביאו רווחה.

ואם הם יעשו זאת כמו החכם בסיפור, בהתמסרות, באמונה ובאהבת אדם, אני מבטיחה לכם שגם נדב יצא ויתחיל להיות איתנו בעולם.

שבת שלום

בתמונה: השקיעה בשישי, צילמה: יעל גולן