השבוע היה BFF DAY שזה היום שמוקדש לחברים ולחברות הכי טובים
וגם עסקנו פה קצת בפגיעה ונקמה,
כך שהסיפור של היום עוסק בדיוק בנושאים האלה;
מה יכול לקרות כשאנחנו מחזירים את הפגיעה לפוגע,
איך זה מרגיש להיות בצד הפוגע, אפילו שנפגעת קודם,
וגם קצת משהו על התערבות בריבים ועניינים של ילדים.
אז הסיפור שלפנינו הוא בן 20 שנה בערך, וכרגיל פרטיו שונו למניעת זיהוי המשתתפים
יום אחד מתקשרת אלי חברה נסערת, ומבקשת להתייעץ לגבי משהו שקרה לה עם הילד שלה
אבל קודם קצת רקע;
הבן שלה, נקרא לו גל, ילד נבון מאד בן שבע בערך, עם קשיים מוטוריים ולקויות למידה,
והוא חבר של ילד אחר, שגל חושב שהוא ממש שווה.
לא במפתיע, הילד האחר, נקרא לו אמיתי, הוא מהיר, זריז מעולה בכדורגל ובכל הדברים שמביאים מקובלות בגיל הזה אבל קצת פחות חזק בחלק של החשיבה והלמידה.
יום אחד גל מגיע עצוב ומוטרד לאמא שלו ולאחר שהיא מאכילה ומשקה אותו, והם יושבים קצת יחד ורואים את התכנית החביבה על גל בטלוויזיה.
אמא שואלת בעדינות את גל למה הוא מוטרד,
וגל אומר לאמא שהוא לא יכול להגיד כי זה דבר לא טוב,
אמא מבטיחה לגל שיהיה בסדר, ובכל זאת ניכר שגל מתלבט אם להגיד או לא,
מה יכול להיות כל כך נורא שגל, שבדרך כלל מספר לאמא דברים, מהסס כל כך?
ואת זה בדיוק אמא שואלת אותו.
וגל עונה "אמא, זה עלייך, הוא אמר דבר עלייך",
"אוקיי" אומרת אמא, "אם ככה זה מצוין, פשוט תגיד את זה מהר, ואני מבטיחה שאהיה בסדר ואעזור לך".
"הוא אמר שאת שמנה" לוחש גל,
אמא רותחת מבפנים אבל מבחוץ היא שיא הנעימות הבלתי מתאמצת
"גל חמוד, אני באמת שמנה, אתה יודע את זה. אני גם חכמה ומהממת ויודעת לעשות מלא דברים טובים".
"באמת?" שואל גל "זה בסדר"?
"כן" עונה אמא "זה בסדר".
"אבל אם אמיתי יגיד לי את זה עוד פעם מה אני אענה לו?"
ואמא, שעדיין רותחת מבפנים על זה שפגעו בגור שלה, אומרת: "תגיד לו שגם אמא שלו שמנה" ובלב היא אומרת לעצמה "וגם הרבה פחות מהממת ממני"
גל מרוצה וממשיך בענייניו,
גם אמא מרוצה.
עד שמגיע הרגע הבא, מספר ימים מאוחר יותר, שבו אמא נזכרת במקרה ושואלת את גל אם היה לעניין המשך,
"כן", עונה גל ,"אמרתי לו".
"מה בדיוק היה?" חוקרת אמא. הרתיחה התקררה ועכשיו היא שמחה לראות את בנה חזק ולא קורבן של אף אחד, בטח לא של אמיתי החצוף שאמר לו שאמא שלו שמנה
"אמרתי לו "גם אמא שלך שמנה, אבל אז הוא פתאום היה עצוב, ובכה" מספר גל
"שאלתי אותו אם הוא עצוב שאמא שלו שמנה, והוא אמר שכן, כי אבא שלו אמר לה שהיא שמנה ושהיא מגעילה ולא שווה ועכשיו הוא מתגרש ממנה".
"הפסקתי לנשום" מספרת החברה הנסערת "אני כל כך מתביישת איך פגעתי ככה בילד",
לא ניחמתי את חברתי, יש רגעים שטוב לתת להם להדהד.
אבל שאלתי אותה את השאלה המעצבנת הרגילה שאני שואלת במקרים כאלה:
"את מחיר השיעור שילמת, מה למדת?"
"למדתי שלא כדאי להתערב בין ילדים" היא ענתה.
"ולמדתי שאותו דבר, אותה מילה, אותו רעיון, יכול לתת מכה קטנה בכנף לילד אחד, ולפתוח פצע עמוק בלב של ילד שני",
"ואולי גם שאם הפגיעה קטנה, ואחרי כמה נשימות היא עוברת, כדאי שלא להחזיר אותה לשולח".
*
נזכרתי בסיפור הזה לא סתם, השבוע היו אצלי לקוחות ותיקים ויקרים שבאו להתייעץ בקשר לבן שלהם, ילד רגיש וחכם עם קשיים בהבנת חוקים וחוקיות חברתית.
הם סיפרו שחבר טוב של בנם אמר לו "אתה שמן",
ובנם, שהם מלמדים אותו שוב ושוב שתיאור חיצוני של אדם אינו תוכן מתאים בשיחה איתו או עליו, ענה לחברו בענייניות:
"אתה עם משקפיים ונמוך והאף שלך עקום, אבל אני לא רואה איך זה קשור לחברות שלנו"
コメント