טקס או הרגל?

שישי מבורך

כשנתתי את הדוגמה הזו בהדרכת הצוות של יום שני, היה לי ברור שמרפי מקשיב ותיכף אקבל הדגמה משל עצמי, והנה ברוך השם הגיע יום רביעי, וההדגמה הגיעה!

ביום שני קיימנו הדרכה לצוות בנושא מצבים התפתחותיים ונפשיים, מה זה הדבר הזה? זו למידה שעושה צוות שמדריך ומטפל באנשים שמתמודדים עם אתגרים נפשיים כמו סכיזופרניה, OCD, דיכאון וחרדה, וגם מצבים התפתחותיים כמו אוטיזם ומוגבלות שכלית.

המטרה היא ללמוד יותר על כל מצב ומצב ולהבין איך הוא יכול להשפיע על החיים של מי שמתמודדים איתו, אלו אתגרים מיוחדים הם חווים ואיך אפשר לעזור להם לחיות חיים של רווחה והשתתפות עם ולמרות המצב.

אחת השאלות ששאלנו בהדרכה היא לגבי השפעת המצב על פעילויות חיי היומיום של המתמודדים איתו,

ויצא שהגענו למתמודדים עם OCD ונשאלה השאלה, מה ההבדל בין הרגל תומך תפקוד וטקס, שהוא הרגל שמעכב את התפקוד וההשתתפות.

הדוגמה שבחרתי לתת היתה מחיי שלי, כי זה תמיד הכי נוח לי, ודיברתי על כך שאני ממש אוהבת להתקלח בבוקר.

האם זה הרגל תומך תפקוד והשתתפות או טקס מחייב?

המשתתפים שאלו אותי את השאלות החשובות, שמיועדות לברר אם ההרגל הוא "דבר שאני אוהבת ומעדיפה" או "דבר שאני חייבת לעשות ואם לא אעשה – החרדה תשתק אותי". שאלה אחת כזו היתה ;

מה תעשי אם אין מים חמים?

עניתי שלמדתי בטיול בהודו לפני 35 שנה להתקלח מקלחת מלאה בשימוש בדלי מים אחד, שאותו אפשר לחמם באמצעות קומקום מים חמים.

ומה קורה אם יש מצב שלא אצליח להתקלח בבוקר בגלל תקלה אחרת?

עניתי שאני מעריכה שהרווחה שלי תיפגע, אבל אצליח להשתתף.

מה זה אומר? שלא מדובר בטקס מחייב,

אבל ביני לביני תהיתי מה באמת יקרה אם לא אוכל להתקלח בבוקר ואאלץ לצאת ליום שלי ככה, כי אתן יודעות שלפעמים אנחנו מספרות לעצמנו כלמיני סיפורים, שהמרחק בינם לבין המציאות הוא מסוים.

וחשבתי לעצמי שמקלחת היא די חיונית לרווחה שלי ושיש מצב שיהיה לי קשה לתפקד ולהשתתף בלעדיה.

והנה, ישועת השם כהרף עין, הזדמן רגע הבדיקה של מה שאמרתי בדוגמה, כי מרפי היה לרגע ישות נדיבה;

הטלפון הנייד שלי התחיל לעשות בעיות, שלוש שנים הוא משרת אותי וקצת התעייף.

רק מה, אני לא מאד אוהבת לקנות טלפון חדש, ובדרך כלל דוחה את הקץ, והפעם אחת התקלות שיש לטלפון היא שההשכמה לא עובדת,

כל החכמים והמבינים בדקו, וראו זה פלא הבעיה לא נפתרה.

ביום רביעי בבוקר הייתי אמורה להיות בבית חולים לבדיקה חשובה שחיכיתי לה חודש וחצי

המחלקה התקשרה שלוש פעמים לוודא שאני יודעת שהבדיקה בשבע ורבע, שיש לי את הטפסים והבדיקות המתאימים ושאגיע בזמן.

מרפי הקשיב בתשומת לב וסימן לו את המועד הזה בדיוק להדגמה עבורי.

בערב שלפני הבדיקה, חישבתי את זמני המקלחת וההתארגנות והנסיעה ושמתי השכמה לרבע לשש, שכמובן, לא פעלה.

התעוררתי ברבע לשבע, קפצנו מהמיטה דרך התלבשות קצרה וישר לאוטו.

איחרנו רק בעשרים דקות, וננזפתי על ידי הפקידה על האיחור.

הבדיקה עברה בשלום,

ובדרך חזרה דיברנו על כמה לא נעים לנו לצאת מהבית בלי מקלחת בבוקר,

אמרתי שאולי זה מזל שלא הספקנו להתקלח, כי בתי חולים זה מקומות שממש מתאים להתקלח ולהחליף בגדים אחרי שמבקרים בהם, ובמיוחד אחרי הבדיקה הזו והמקום בו שהינו.

ואז הוספתי בצחוק שקצת זכיתי להבין, ככה בקטנה, את המצוקה של מי שלא הצליח להשלים את הטקס שלו,

ומייד נסעתי לקנות טלפון חדש, כי, עם כל הכבוד למרפי,

מקלחת בבוקר זה ממש חשוב לי.

גם לכן ולכם יש הרגלים שאתן לא בטוחות שהם לא טקסים? ספרו!

שבת שלום ושנזכה להרגלים ושגרות ברוכים ותומכים ושתמיד יהיו מים חמים וזמן להתקלח בבוקר.

בתמונה: לוקי מדגימה את אחד ההרגלים החביבים עליה: חתול בשק