להתפעל מהצמחים הקטנים

השבוע היה גשם, אפילו הרבה גשם, והיום יצאתי לגינה לראות את פרחי הבר נובטים

הדגניות שלי פורחות כבר שבועיים, התבלבלו בעונה או שאולי הרגישו שצריך פה עוד שמחה והחליטו להאריך את עונת הפריחה שלהן

כשהתכופפתי להתבונן בנבטים החדשים, נזכרתי בשבת אחת שביליתי אצל סבתא רבקה וסבא יצחק ברמת השופט; אני חושבת שהייתי כבת ארבע או חמש,

זו היתה ראשית החורף ובזמן שסבתא אפתה עוגת טורט בסיר הפלא, סבא ואני יצאנו לשדות שמאחורי הבית, להתבונן בנבטים

סבא נתן לי זכוכית מגדלת, ולימד אותי איך מכירים צמח בכל שלבי הצמיחה, איך הוא נראה אחרת כשיש לו שני עלים ואחר כך יותר,

ואז הוא אמר בשקט שהרבה אנשים מעדיפים את הפריחה הבולטת, הגדולה והמרשימה של הכלניות והרקפות והעיריות, והיה לי ברור שהוא לא אחד מהאנשים האלה

סבא יצחק היה מורה בנשמתו ובהוויתו, שקט כמימי אגם. תמיד היה עסוק ביצירה, התבוננות או למידה כלשהי

כשסבא היה לוקח אותי להתבונן בדבר, פריחת ההיביסקוס, הנביטה, או איך הוא מוריד נחיל דבורים פראי מעץ בידיו החשופות, ידעתי בליבי שמדובר ברגע מיוחד

רגע שבו כדאי להיות בנוכחות מלאה, בשקט, להתבונן עם הלב והמוח, לנשום עמוק את הריחות והטעמים,

ידעתי גם שאחרי החוויה סבא יספר לי את מה שחשוב לדעת על הצמחים, או הדבורים ואז יגיע הרגע שסבא יגיד לי משהו,

זה יהיה משפט קצר עם מעט מילים, שהוא תובנת הזן של החוויה,

ידעתי כבר אז שמדובר בנכס יקר מפז, חוויות ותובנות שהן מעל למרחב ולזמן

וכך היה כשקמתי מהאדמה, וסבא עזר לי להבריש את האדמה הלחה מהמכנסיים והמעיל הוא אמר לי בקול השקט והחכם שלו;

"שרוניק, תמיד תזכרי לראות ולהתפעל מהצמחים הקטנים"

סימנו במקלות את הנבטים וסבא הבטיח שנחזור לראות אותם מתפתחים

ריח האדמה הרטובה והקסם שבהבטחת הצמיחה נכנסו לליבי ונשארו איתי עד היום

חלק משמעותי מהתפקיד שלי בחיי לקוחותי והאנשים שסביבי זה לשים לב לצמיחה, להתבונן בנביטה חדשה ולפעמים עם זכוכית מגדלת – להתבונן ולהתרגש מכל נבט, ולעזור ללקוחותי להתפעל גם

צמיחה חדשה זה תרגיל באמונה

השבוע התבוננתי, ביחד עם לקוחותי, בכל מה שצמח בגנם השנה,

זה אולי נשמע לכם כמו משהו מובן מאליו אבל אני רוצה לספר לכם שאם תשלבו את הרגע הזה בחיים שלכם, תחוו קסם אמיתי, כזה שלימד אותי סבא יצחק לפני חמישים שנה

"בואו נראה מאיפה התחלנו ומה קורה עכשיו" כך התחלתי את כל הפגישות, קראתי את המטרות והקשיים שהיו בתחילת העבודה, עברתי על התיעוד של כל מה שהיה,

התבוננו ביחד ביחסים בינינו, כמה קושי היה בהתחלה, כמה מצוקה וקושי להאמין שמשהו בכלל יצמח

הבחנו ברגעים שבהם צמח עוד עלה ועוד אחד ואיתם נפתחו לבבות ומחשבות

ואז התרוממנו והתבוננו בפריחה ובפירות שעוד יבואו

בשדה הטיפול והיעוץ אנחנו עסוקים המון במה שלא.

אבל ממה שלא, לא צומחים פרחים בשום עונה, ולכן ההתבוננות במה כן, הכרת הטוב, הנובט, הצומח – כל כך חשובה ויקרת ערך

כדי לעזור לאחרים להכיר את ה"כן" שלהם, אנחנו צריכות להדגים איך עושים את זה;

לקחת את הלקוחות שלנו לשדה, לשכב על הבטן על האדמה הלחה ולהסתכל בזכוכית מגדלת על הנביטה,

שוב ושוב, בכל פעם מחדש, בכל יום, במיוחד כשקשה, אבל גם כשטוב; למנות את הנכסים, לברך על הנבטים הרכים, להתבונן בדרך שמאחורינו ולהתמלא מריח האדמה ספוגת המים שמבטיחה צמיחה

ואז להתבונן בדרך שלפנינו, לטמון באדמה הלחה עוד זרעים ופקעות ולהתמלא בציפייה נרגשת לפלאים שיצמחו, באמונה, בתקווה, ברצון

שבת שלום

בתמונה; דגניות שהחליטו שעכשיו בדיוק צריך לפרוח