לשחרר את הגרביים: מעכשיו רק לק

שישי הגיע והוא מלא במשימות, אז רק סיפור קטן ומשמח לפתוח איתו את השבת;

הגעתי לישיבת הצוות של הבית לחיים לאנשים עם אוטיזם,

הפגישה התחילה בנושאים של רישום עבודה ומינהלות, ואז התחילו המדריכות לספר על הישגי החודש האחרון.

"הלכנו עם דורין לרופא והוא אמר שהיא חייבת לאוורר את הרגליים כי יש לה פטריה, סיפרה סאן, אחת המדריכות,

אספר לכן שדורין גורבת גרביים ברציפות, אולי חוץ מבמקלחת, במשך מרבית חייה, היא בת עשרים ומשהו.

מלא ניסיונות נעשו להפריד אותה מגרביה, הובטחו הבטחות והוסבר לגבי בריאות הרגליים, אך דורין דבקה בגרביה. הן מחזיקות אותה והיא מחזיקה אותן.

בפיבוט אנחנו לא לוקחים דברים מאנשים,

רק נותנים.

אם האדם מרגיש שצרכיו מסופקים, הוא יכול לוותר על החפץ או הפעולה שמזיקים לו ולעבור לדבר אחר.

סאן לא שמעה את ההסבר הזה, אבל היא יודעת שאצלנו שומרים על רווחה, עושים דברים בטוב ובכיף או לא בכלל.

וכך סיפרה סאן: "אמרתי לדורין: עכשיו קיץ, ובקיץ אפשר לעשות פדיקור לרגליים ולשים לק צבעוני ויפה בציפורניים של הרגליים, בא לך לנסות"?

דורין שמחה ורצתה לנסות פדיקור ולק

"ואז אמרתי לה" המשיכה סאן "שאם הלק ימצא חן בעיניה, היא תוכל לנעול סנדלים כדי שכולם יוכלו לראות איזה לק יפה יש לה, וגם להחליף צבעים"

ידעתי שיש סוף טוב לסיפור הזה, כי ראיתי את שאר המדריכות מחייכות בעיניים נוצצות בגאווה

"ומה קרה?" שאלתי את סאן

"דורין ראתה את הלק, עלתה לחדר שלה והביאה לי את סלסלת הגרביים ואמרה: "קחי, אני לא רוצה גרביים עכשיו, רק לק"" סיימה סאן את הסיפור

ואפשר היה לראות שאני חלק מהצוות כי גם בעיניים שלי היה בדיוק אותו מבט של שמחה וגאווה

שבת שלום, שנזכה לסיפורים משמחים ובשורות טובות💜