שישי מבורך
השבוע ציינו את תחילתה של שנה אזרחית חדשה והאוויר היה ספוג באנרגיה של התבוננות וסיכומים.
אחת מהתרומות המבורכות של התואר השני שעשיתי בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, היא העובדה שכמעט כל פגישה או עבודה משותפת מתחילה אצלי בהצבת מטרות, שיש להן מדדים ברורים בעולם האמיתי.
אחת התרומות המבורכות של פיבוט למטרות שאני מציבה, היא הבדיקה המתמדת איזו סוג מטרה זו; שמירה והגנה, זרימה בסדר היום או נראות.
לצוות המקסים שישב מולי היתה בעיית שמירה והגנה, למעשה המצוקה היתה בעיקר של היתאם, עובדת המשק, שלא ישבה מולי,
אבל בואו נתחיל מהתחלה;
התכנסנו בחדר הישיבות היפה של הכפר כדי שאוכל לראות איך לעזור לצוות שאחראי על דיור של נשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, להתמודד עם התנהגותה של תרצה, חברת הכפר, בת 37.
תרצה, בין היתר, נהגה לרוקן את כל הבגדים מארונה ולזרוק אותם לפח, ואז נשות הצוות, ובמיוחד היתאם, עובדת המשק, היתה מטפסת בסולם לתוך הפח ומוציאה את הבגדים של תרצה, מכבסת ומקפלת אותם ומסדרת אותם בחזרה יפה בארון.
המפגש הראשון שלנו הוקדש למציאת חלופות לזריקת הבגדים לפח, וכשהגעתי למפגש השני שמחתי לגלות שהצוות הצליח במשימה,
"אל תשמחי כל כך מהר" אמרה לי לידיה, רכזת הטיפול, "זה נהדר שהבגדים לא הולכים לפח, אבל עכשיו היא זורקת אותם על הרצפה".
מייד התחלתי לחשוב על חלופות אפשריות לניהול המצב, אך לפני שהספקתי להגיד משהו, עלה קול שקט שהתברר ששייך לרימון, אחת המדריכות.
רימון אמרה בשקט, בקול של אישה שיודעת שהיא מדברת על דבר לא נעים, שיש עוד דבר שקורה אחרי שתרצה זורקת את הבגדים, ושחשוב להגיד אותו.
"כן" הוסיפה לידיה באי רצון ניכר, "אחרי שתרצה זורקת את הבגדים על הרצפה, היא מתקשרת ליונית, אמא שלה, בשיחת וידאו, מראה לה את הבגדים שעל הרצפה ומתלוננת שהיתאם לא סידרה לה את הארון, ואז יונית מתקשרת להיתאם, נוזפת בה ומאיימת עליה שאם לא תסדר מספיק יפה את הארון של תרצה, היא תתלונן עליה ותגרום לפיטוריה".
"כמה זמן נמשך ההרגל הזה?" שאלתי, וליבי התכווץ בתוכי.
הנשים החלו למלמל זו לזו, ורימון אמרה "זה ככה הרבה זמן, היתאם ממש מפחדת ממנה, היא מסדרת את הארון כמה פעמים ביום, לא משנה כמה פעמים תרצה עושה את זה".
"אתן זוכרות שדיברנו שרווחה זה לכולם ומצב לא נחשב "רווחה" כשמישהו במצוקה?" שאלתי,
"בטח זוכרות" אמרה לידיה, "אנחנו מדברות על זה הרבה".
"אז ככה גם שמירה והגנה" אמרתי, "גם שמירה והגנה זה לכולם, והיתאם היא אישה, ואדם, וחלק מהכפר, וגם לה מגיעה שמירה והגנה".
"אבל יונית, אמא של תרצה, היא אישה מבוגרת, אולי בת שמונים" אמרה נילי.
"ובגיל שמונים מקבלים תעודה שמותר לפגוע באנשים אחרים?" שאלתי,
"לא" ענתה לידיה, "אבל תרצה היא בת הזקונים של יונית, והיא מאד דואגת לה".
"והדאגה שלה נותנת לה רשות לפגוע באנשים אחרים?" שאלתי,
"ברור שלא" ענתה נילי, "אבל מה את רוצה שנעשה? אמרנו להיתאם שזה לא בסדר שככה יונית מתנהגת, אבל צריך להכיל אותה, כי היא אישה מבוגרת ויש לה בת עם צרכים מיוחדים ולפעמים ככה זה קורה".
"אז היתאם צריכה לסבול השפלה ואיומים על פרנסתה כי יונית מבוגרת ויש לה בת עם צרכים מיוחדים?" שאלתי בזעזוע בולט,
"האם להיתאם לא מגיעה שמירה והגנה? רווחה? ואתן חושבות שזה תוכנית תעסוקה לגיטימית לתרצה להיות שותפה ביחד עם אמא שלה בפגיעה בהיתאם שדואגת לה, מטפלת בה ומסורה לה?"
לקח זמן ממושך של שיחה לשכנע את הצוות ששמירה והגנה זה לכולם, ולכולן וגם להן, וגם להיתאם ועובדות המשק, ולכל אדם ובעל חיים בכפר.
בשלב הזה של השיחה, שמתרחשת המון המון פעמים, אני מסבירה לצוותים שהרעיון שלימדו אותנו "להכיל" פגיעה בנו, או באנשי ונשות הצוות האחרים – הוא רעיון לא מתאים,
אני מסבירה שיש דרכים מועילות וטובות להפסיק פגיעות כאלה, גם כשהן מגיעות מהורים,
ושהדבר הראשון להחזיק בו ולהיות נחושות לגביו הוא ששמירה והגנה זה גם לנו, לכל אחד ואחת מאיתנו.
כואב לי לראות איך צוותים טיפוליים וחינוכיים, שמורכבים ברובם מנשים, מתנהגים כאילו חלק מתפקידם הוא לסבול פגיעות, ונכנסים למעגל שבמסגרתו הן מנסות לפייס, להסביר ולכבד את הא.נשים הפוגעים.
גיבשנו תוכנית פעולה, שהיתה פשוטה וישירה, והצעתי שיפנו את יונית ואדוארד, הוריה של תרצה, להיפגש איתי.
להפתעתי, יונית התקשרה וקבעה פגישה וזכיתי לראות את האירוע מנקודת מבטה ולתמוך בה בעת ששינתה את דרך ההתייחסות שלה לכפר ולצוות הכפר.
אך חשוב מכך; הצוות עצר את מעגל הפגיעה בהיתאם, אחרי זמן ארוך שבו הפגיעה התרחשה.
השבוע, כשישבתי עם צוות אחר, מול נפגעות אחרות, סיפרתי להן את הסיפור הזה ובסוף הפגישה נשארנו, נויה ואני, לשבת עם נשים ספורות מההנהלה,
"הפנמתי את הנושא של הטרדות ופגיעות מיניות" אמרה אחת המנהלות, "אבל כנראה לא של פגיעות אחרות" וחלקה איתנו סיפור מתקופת הצבא, שבו הוטרדה מינית ואביה יצא להגנתה מול מפקדיה.
"עכשיו אנחנו האמא והאבא שצריכים להגן על עצמנו ועל האנשים שעובדים איתנו" אמרתי לה,
"ולא מספיק להגיד מילים יפות, צריך לעשות בבהירות ובנחישות, מעשים שמראים להן שלהיפגע זה לא חלק ממה שמצופה מהם פה, לא חלק מהחוזה, ששמירה והגנה זה לכולן ולכולם, לא רק לדיירים".
שבת שלום
שתהיה שנה שבה כולנו נזכה לשמירה והגנה🌈
בתמונה: האירוס בגינתי, כי מגיעה לו תמונת שער!
Commentaires