תורשה או חינוך? והרבה אהבה

שישי מבורך

באחד מימי השבוע באו לבקר אותי רותם, חברה טובה ובנה עומרי, השיחה קלחה וזרמה ליחסים בין הורים לילדים, ולשאלה עתיקת היומין "מה יותר קובע התורשה או החינוך"?

עומרי שאל אותי לדעתי בנושא, ואני עניתי את התשובה הרגילה, שברור שילדים אינם לוח חלק, והם מביאים איתם נטיות מולדות לצורות של חשיבה, תחושה ויכולות, שההורים יכולים לנסות לעודד או לכוון

"לפעמים אנחנו מצליחים ולפעמים לא" צחקתי, "אני חושבת שלפעמים הניסיונות הלא מוצלחים הם דווקא סיפורים ממש טובים, רוצה לשמוע סיפור עליך?"

ברור שעומרי רצה

"אחד האתגרים בילדותך שהכי ניסיתי לעזור להורים שלך לפתור היה העובדה שהיית נקלע לצרות; נגיד לוקח דברים שלא הסכימו לך לקחת או אופה איזה טלפון של מישהי במיקרוגל בטעות, ואז כשהם היו שואלים אותך על זה, היית אומר שזה לא אתה"

"בקיצור, משקר" אמר עומרי בצחוק

"כן, זה" צחקתי איתו

"אתה יודע, הסיבה שמרבית האנשים משקרים היא פחד, והיה ברור, לי לפחות, שההורים שלך הם אחלה ותמיד יעזרו לך, אפילו כשעשית שטויות, כך שכשהם התייעצו איתי - הסברתי להם שהעובדה שאתה משקר לא קשורה אליהם, אלא אליך"

"אז ממה את חושבת שפחדתי?" שאל עומרי בסקרנות

"בכל פעם שעשית משהו, נגיד כמו לגנוב ממתק מהמכולת, המחשבות שלך היו יוצרות סרט אימה שבמסגרתו, נגיד, שאם הוריך יתפסו אותך הם יתלו אותך מהאצבעות של הרגליים ויצליפו בך בשוטים ואז לא ירשו לך ללכת לבד למכולת שנה"

"זה נשמע הגיוני" אמר עומרי, "זו היתה תקופה שאהבתי פיראטים ופנטזיה ושר הטבעות, יש מצב שסרטי האימה שהלכו לי בראש היו מאד יצירתיים"

"אז פעם אחת", המשכתי בסיפור, "כשאמא שלך היתה ממש מוטרדת מזה שאתה לא מספר להם כשאתה עושה דברים אסורים,

סיפרתי לה על טכניקה שלימד אותי שלומי פונדק, שהוא פסיכולוג שמומחה בטיפול בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ממש כמו שיש לך,

שלומי אמר, שבמצב כזה, צריך דבר ראשון להבטיח לילד חסינות, שכל דבר שהוא מספר הוא לא ייענש עליו, אבל במקרה שלך זה לא מספיק עזר, כי הסרט שבראש שלך היה חזק יותר מכל הבטחה שהוריך הבטיחו"

"אז מה אמרת להורים לעשות?" שאל עומרי וניכר היה שהוא לגמרי מרותק מההצצה הזו לרגע מהעבר האישי שלו;

"מה ששלומי פונדק אומר הוא שכדאי להתאמן" אמרתי בחיוך

"להתאמן במה?" שאל עומרי

"בלגנוב, ולספר על זה להורים" אמרתי בצחוק

"די" אמר עומרי, "את לא רצינית"

"לגמרי רצינית" אמרה רותם, "אני הלכתי לבעלים של הצרכניה, הסברתי לה את הנושא וביקשתי את רשותה שתגנוב כדי להתאמן לספר לנו ואנחנו כמובן נשלם אחר כך על הכל,

והיא הסכימה"

"הכל היה מוכן ומתואם" המשכתי בסיפור, "היתה רק בעיה אחת קטנה" צחקנו רותם ואני

"מה היתה הבעיה?" שאל עומרי

"שאתה לא הסכמת בשום אופן לגנוב בתיאום" צחקה רותם

"ברור שלא" אמר עומרי, "איזה כבוד יש בזה?"

צחקנו ממש ולאורך זמן ואז עומרי שאל בשקט את רותם;

"אז מה עשיתם עם השקרים?"

"המשכנו לאהוב אותך ולהיות איתך והראינו לך שוב ושוב שאפשר לסמוך עלינו ונראה לי שעם השנים זה עובד" אמרה רותם באהבה לעומרי

השיחה הסתיימה ואני נשארתי לי למחשבותי;

חשבתי על כך שהמנצחים האמיתיים במשחק הזה של הורים וילדים, הם אלה שתמיד מנסים שוב ושוב, ברצון, באהבה ובמסירות,

חשבתי על איזה דבר גדול זה לדעת כמה ניסו לעזור לך, כמה מחשבה ורצון ואהבה הושקעו בך לאורך השנים, ושכל אלה בוודאי זורמים איפשהו בגופנפש שלנו ונארגים לתוכנו ממש כמו הגנים.

שבת שלום

התמונה: אני וצ'אט הכנו בעצמנו😁